תפיסת הגשטאלט (ע"פ פרדריק פרלס) מתייחסת לאופן שבו תופס היחיד את מכלול צרכיו ובדרך שהוא מתרגם אותם לפעולות, במטרה לספק אותם.
היה זה מאסלו שפיתח את פרמידת הצרכים האוניברסלית לפיה קיימים צרכים בסיסיים, עליהם נמנים צרכים נוספים אשר סיפוקם יאפשר מימוש עצמי.
מאסלו, פרלס ואחרים התייחסו לצרכיו של האדם כדבר מרכזי בחייו של הפרט וכמהווים את הכוח המניע לכלל פעולותיו. למעשה כל פעולה שלנו היא מבוססת צרכים, כל התנהגות חובקת בתוכה ניסיון למלא אחר צורך כלשהו – בהיותנו אורגניזם חי אנו שואפים לממש את צרכינו.
הצרכים של בני האדם משתנים מעט בתקופות מסוימות בחייהם בהתאם לתהליך התפתחותי שהפרט חווה ועם זאת לרובנו צרכים זהים – צורך בביטחון, באהבה, בשייכות. אנו מרגישים חיבור לבני אדם סביבנו ובכלל זה לבן/בת זוג כאשר אנו מרגישים שהצרכים שלנו מולאו במחיצתם.
הצרכים הם אוניברסליים, כאמור, אך דרך השגתם אינה אוניברסלית – אולי כאן באמת "לומדים את ההבדל בין לקחת לבין לקבל. יש מי שמיטיב לבקש את צרכיו, יש מי שדורש אותם בתוקפנות, יש מי שמנסה להשיג את מבוקשו באמצעות מניפולציות, סחיטה רגשית או התקרבנות ויש את אלו שמצפים לקבלם….
דפוסי ההתנהגות שלנו במטרה לממש את צרכינו כבר מושתתים בנו ואנו לא תמיד מודעים לצורך שעומד בבסיס ההתנהגות. ככל שאנו מתבגרים, אנו מודעים יותר לעצמנו ועצמאים יותר ומסיבה זו יכולים למלא חלק נכבד מצרכנו בעצמנו, אך עדיין קיימת בנו הכמיהה להרגיש שהאחרים רואים אותנו, רגישים לצרכים שלנו וידאגו לספק לנו אותם.
בחירת בן/בת הזוג:
בבחירת בן ובת הזוג קיימת בנו הפנטזיה לשחזר דפוסים קונפליקטואליים עם הורינו, ולכן לעיתים קרובות כל פרט בוחר בבן/בת זוג דומים להוריו ובכך יוצר לעצמו הזדמנות לחזור למחוזות הילדות ולתקן אותם באמצעות בן/בת הזוג. זו הסיבה לכך שקיימת השלכה של הדאגה למילוי הצרכים על בן/בת הזוג ולנטייה לראות בבן/בת הזוג אחראי על רווחתנו וכמי שידאג לצרכינו.
הצפייה שבן/בת הזוג יגשימו את צרכינו מועברת בדרך מודעת או לא מודעת וכאשר הצרכים אינם מתמלאים עולה בנו מרמור ותחושת חוסר – את הרגשות השליליים האלו אנו משליכים כלפי בן/בת הזוג בצורת ביקורת ולעיתים קרובות אנו מגיבים בריחוק, בתוקפנות כלפי עצמנו או כלפי בן הזוג, התעלמות מצרכיו כתגובת משוב – בדרך זו כל פרט מעביר את האחריות על מילוי צרכיו על בן/בת הזוג שלו. הטלת האחריות על האחר וצפיה לקבל את הצרכים תוך ביקורת, האשמה אינן מאפשרות נתינה נדיבה ויוצרים ריחוק – זהו למעשה מפגש של צרכים שבו לכל אחד מבני הזוג יש צפייה שהאחר יראה אותו, יהיה קשוב לו וימלא את צרכיו בנדיבות. כל אחד מבני הזוג עסוק בצרכיו ובהטלת תפקיד מילוי צרכיו על האחר ובדרך זו הוא הופך נדיב פחות לאחר – בני הזוג נכנסים למעגל של התחשבנות, צמצום ביטוי קרבה ואכפתיות – מעגל הריחוק שהולך וגדל.
התערבות היועץ הזוגי, מבוססת מובחנות תסייע לבני הזוג להעלות את המודעות של כל פרט לצרכים שלו מחד, ומאידך תסיע להבחין בין הצרכים שלו לצרכים של בן/בת הזוג. יעוץ זוגי יסייע להעלות את המודעות לדרכים שכל פרט נוקט (במודע או שלא במודע) במטרה לענות על צרכים אלו וכן יסייע בהבחנה בין הצרכים לאסטרטגיה למימושם.
לסיכום – זוהי מהות הזוגיות:
ראיית האחר והתכווננות כנה לצרכיו ורגשותיו – כולנו זקוקים לחסד ומי כמו בן/בת הזוג יכול להיות מושא לחסד זה? כשיש התחברות ברמת צרכים, נוצר מרחב תקשורתי שונה, שבו חמלה הופכת לכלי הבנה בסיסי.
יועץ זוגי יעודד כל אחד מבני הזוג להקשיב לאחר, הקשבה לסיפור האישי ולרקע להתנהגותו, לרגשות שעולים מהצרכים – בדרך זו ינסה כל אחד מבני הזוג לראות את האחר ב"עיניים טובות", מתוך רוך ולב פתוח. וכאן מתחיל מעגל השפע והנתינה – ככל שפרט אחד רואה את האחר, ער לצרכיו ורגשותיו ומגיב להם בנדיבות ובחמלה, האחר יראה אותו ובכך ילך ויגדל מעגל השפע והנתינה.
